עיסא נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

הנתבעת מבקשת לדחות על הסף את אותו חלק של תביעת התובע שעילתו בנכות מתאונה מטעמים שבהתיישנות. התובע מתנגד לבקשה.

נתתי את דעתי לכתבי-הטענות שהגישו הצדדים, לבקשה ולתשובה.

דין הבקשה להתקבל. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.התובענה הוגשה ביום 18.6.2012; בגדרה עתר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו לפי פוליסה לביטוח שהונפקה בשנת 1999 (להלן הפוליסה), זאת בגין אירוע תאונתי בו נפגע התובע ביום 13.6.2009 (להלן התאונה). בכתב-התביעה, שנסמך על טענה לקיומה של נכות אורתופדית צמיתה שמקורה בתאונה ואשר נתמך בחוות-דעת מומחה בתחום זה וכן בחוות-דעת בתחום התעסוקתי, תבע התובע פיצוי בגין נכות צמיתה, פיצוי בגין אובדן כושר עבודה, פיצוי בגין תקופת אשפוז והשבת דמי פרמיה.

2.אין מחלוקת על כך שהתביעה היא תביעה לתגמולי ביטוח כמשמעה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לגביה נקבעה תקופת התיישנות מיוחדת ומקוצרת בת שלוש שנים מקרות מקרה הביטוח. עוד חל על התביעה סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח המשמיענו כי "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו". אף אין מחלוקת על כך שהתובענה לא הוגשה לבית-המשפט אלא בחלוף שלוש שנים מקרות מקרה הביטוח, קרי התאונה. הדברים עומדים על מכונם אפילו אין האיחור בהגשת ההליך חורג מגדרם של ימים ספורים.

3.כלל הוא, פרי פסיקתו של בית-המשפט העליון, כי בתביעות כגון דא תחילתו של מירוץ תקופת ההתיישנות אינו במועד בו נודע והתחוור היקף נזקו של המבוטח שמקורו בתאונה (כגון בעת שנקבעה נכות צמיתה הנובעת ממקרה הביטוח), אלא ביום בו התרחש מקרה הביטוח וארעה פגיעתו של המבוטח שבעטיו הוא תובע תגמולי ביטוח. בלשונו של כב' השופט רובינשטיין, שפסק-דינו ביטא את עמדת הרוב בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (21.5.2008): "נוכח כל אלה נראה, כי התשובה במישור הנורמטיבי היא ראשיתו של מרוץ ההתישנות ביום מקרה הביטוח, הוא מועד קרות התאונה או פרוץ המחלה באופן הידוע למבוטח. למקרים שבהם יש צידוק לקביעת מועד אחר קיימים, כאמור, סעיפי ההשעיה שבדין" [שם, בעמ' 17; להלן הלכת אמיתי].

בתוך כך דחתה עמדת הרוב את הטענה כי עילת התביעה נולדת במועד בו נקבעה למבוטח נכות צמיתה בעטיה של התאונה, וכי במועד זה מתחיל מניינו של מירוץ ההתיישנות: "סבורני, אפוא, כי אירוע התאונה הוא המקים את מקרה הביטוח כאשר עסקינן בפוליסה לביטוח תאונות אישיות; וכשהמדובר במחלה או נכות, המועד הראשון שבו יכלו לעמוד על קיומן - קבלת טיפול רפואי; בכפוף - כאמור - להשעיות שבדין. לא פג טעם דבריו התמציתיים של המשנה לנשיא לוין בפרשת צפריר נ' אררט: 'אין חולקים על כך שהתאונה גרמה למבקש נכות צמיתה; אך לעניין זה מועד קביעת הנכות הצמיתה, שיכול להיות מקרי, אינו אלא בעל משמעות פרובטיבית (הוכחתית -א"ר) ואין הוא יכול לשמש כגורם רלוונטי לצורך חישוב תקופת ההתישנות לפי החוק או לפי הפוליסה'" [שם, בעמ' 16-15].

4.בתשובתו לבקשה לא טען התובע כי יש בנמצא טעמים על-פי דין להשעיית מירוץ ההתיישנות. על כן חל הכלל שנקבע בהלכת אמיתי. אין בטיעונים שהעלה התובע בתגובתו כדי להפקיע את כוחה המחייב של הלכת אמיתי או את תחולתה על התובענה דנן. לא-זו-אף-זו, הלכת אמיתי נקבעה בשנת 2008, למעלה משנה בטרם ארעה התאונה שביסוד התובענה דנן. התובע אישר כי נכותו הצמיתה הראשונית נקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי בספטמבר 2009. על כן לא הייתה מניעה לכך שהתובע יכלכל צעדיו בהתאם ויגיש תביעתו בטרם מלאה ותמה תקופת ההתיישנות.

5.אין ממש בטענת התובע כי הנתבעת לא העלתה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה; אף לשיטת התובע היה על הנתבעת לטעון טענותיה בעניין זה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה [ראו סע' 3 לתשובה]. כזאת עשתה הנתבעת. בכתב-ההגנה, עוד טרם פירוט טענותיה לגוף ההליך, טענה הנתבעת התיישנות בהתייחס לעילת התביעה שיסודה בנכות מתאונה [ראו חלק א' לכתב-ההגנה]. ודוק: טענת ההתיישנות לא הועלתה ביחס לכל מרכיבי התביעה; גם הבקשה דנן מכוונת אך ורק לדחייה מחמת התיישנות של אותו חלק של התביעה שעילתו נכות מתאונה. כתב-ההגנה הוגש בתכוף לאחר הגשת כתב-התביעה, עוד בטרם טענה הנתבעת דבר לגוף ההליך. על כן יש לקבוע כי טענת ההתיישנות נטענה במועד.

6.זאת ועוד, טענת התיישנות מקימה מחסום דיוני מפני בירור העילה שהתיישנה. לעניין זה אין נפקא מינה לפרק הזמן שחלף בין התיישנות העילה לבין הגשת התובענה. משהוגש ההליך לאחר שכבר התיישנה העילה, ומשהעלה נתבע טענת התיישנות במועד הקבוע לכך בדין, מנוע התובע מלממש את זכותו בעילה זו. על כן אין התובע עשוי להיוושע בשל כך שבין התיישנות העילה שיסודה בנכות מהתאונה לבין הגשת ההליך חלף פרק זמן קצר.

7.אני מקבלת אפוא את הבקשה וקובעת כי אותו חלק של התביעה שעילתו בנכות מהתאונה התיישן, באופן שהוא אינו נמנה על גדר המחלוקת אשר צריכה בירור והכרעה.

חוות-דעת מומחים תוגשנה מטעמה של הנתבעת בשים לב למחלוקת שעומדת לבירור על-פי החלטה זו.

הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון בעת פסיקת הוצאות ההליך בסיומו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ג, 26 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: